מכירים?
חבר שלי הכיר לי את השיר הזה לאחרונה, למרות שהוא היה להיט פופ גדול לפני שלוש שנים בערך (כנראה שאני לא ממש מעודכן).
Kid Cudi (יחד עם שני חברי MGMT הגאונים) רקח פה משהו מבלבל: יש שני מסרים הפוכים בשיר הזה. ברמה המיידית, השיר הזה שייך לז'אנר הכללי של שירי ראפ של האינדיבידואל הגיבור שסולל את דרכו העצמאית ולא דופק חשבון לכלום. שורות כמו "לא אכפת לי, ידיים על ההגה, נוהג שיכור, עושה מה שבקטע שלי … אנשים אמרו לי להרגע ואני צועק: 'על הזין'! אני עושה בדיוק מה שאני רוצה, מסתכל קדימה, אף פעם לא אחורה", או הפזמון: "אני במרדף אחרי האושר. אני יודע שלא כל הנוצץ יהיה זהב. אני אסתדר כשאתפוס אותו. אהיה טוב". כמובן, יש גם את ההתרסה המוכרת של תרבות הנגד השחורה: "ספר לי מה אתה יודע על חלומות. אינך יודע כלום. ספר לי מה אתה יודע על זוועות הלילה, מדי לילה … לא באמת אכפת לך ממבחני המחר, מעדיף לשכב ער במיטה מלאת צער".
במבט ראשון, גם הקליפ עצמו משחק את מפגן הראווה המוכר הזה: שוב פעם מסיבה של צעירים/צעירות. כולם יפים, שותים וצוחקים. בקבוקי שמפניה. החיים הטובים. אמריקה.
ומתחת לזה, Kid משדר לנו משהו אחר לחלוטין: המוזיקה חולמנית, רגשנית, מאוד מתונה ומלנכולית. המסיבה בקליפ מוקרנת בהילוך איטי, כאילו לחשוף בפנינו אמת יותר בסיסית ממה שנראה במבט ראשון כחגיגה של החיים. המצלמה מתעכבת מדי כמה שוטים על דמות ספציפית: צחוק קפוא של מישהו שמחזיק כוס יין, בחורה שיושבת בצד וצוחקת אך בעצם סופרת את הכסף שקיבלה על הערב.
וכך, מתוך כל השמחה המוחלטת הזו, מבצבץ עצב גדול. בדקה 2:25 הקצב נעלם לחלוטין, ו Kid שר את הפזמון בלחש, כמו ילד חושש ופגיע. ב 3:42 Kid, שיכור כלוט, מתחיל לפסוע לשירותים, וכל החלק המסיים של השיר מעלה אל פני השטח תובנה פשוטה וחדה, שהמסיבה הזאת היא בעצם כלום אחד גדול. שניהיליזם שבנוי מאלכוהול ופנים יפות לא באמת משנה משהו. Kid מקיא, סרוח על רצפת השירותים, ממלמל לעצמו: "אוי, אלוהים, למה שתיתי ועישנתי כל כל הרבה?" זה סוף המסיבה. מעבר למסך שחור.
וכל ה "דיבור הכפול" הזה מתקיים בו זמנית. זה קליפ מגניב וקליל שגם חותר תחת מסר המגניבות הזה ומכיר באוזלת ידו. מקסים.
בטטה קרה 