התלמוד כמשל

27 02 2013

תומר פרסיקו כתב יפה בבלוג שלו על נאום הבכורה בכנסת של דר' רות קלדרון, חברת הכנסת הטרייה ממפלגת "יש עתיד". למי שלא ראה/שמע, במרכז נאומה של דר' קלדרון עמד סיפור תלמודי על הרב רחומי. הדיון הקצר של קלדרון סביב הסיפור היה כה אפקטיבי וכה משמעותי בעיני לקיום שלנו כעם ישראל בעת הנוכחי, שאני דוחק בכל מי שעוד נחשף אליו, לעשות זאת להלן:

הסיפור על הרב רחומי קצר ופשוט: הרב רחומי נהג מדי ערב יום כיפור "לבוא לביתו", כלומר, ע"פ קלדרון, לבוא אל אשתו בביתם. אולם, בערב יום כיפור אחד סטה הרב ממנהגו ונשאר בבית המדרש עד כניסת יום הכיפורים, ספוג באוירת הלימוד של היום הקדוש. אשתו, שצפתה לבואו, נתיאשה מלחכות לו והזילה דמעה. באותה עת בדיוק התמוטט הגג בבית המדרש וקבר תחתיו את הרב רחומי.

קלדרון, במסגרת שליחותה הציבורית כנושאת הדגל של הפקעת המונופול על המסורת היהודית מידי ההגמוניה האורתודוכסית ומסירתה לעם ישראל על קשת אמונותיו ואורחות חייו, השתמשה בסיפור זה כמסד לבניית גשר של הבנה ושיתוף פעולה בין הציבורים החרדי, הדתי, והחילוני בישראל. פרסיקו, כדרכו, האיר והרחיב את המשמעויות והרגישויות הכרוכות במהלך כזה, בעיקר מצד הציבור החילוני.

אבל שניהם, לטעמי, דילגו על המהלך הנרטיבי הבסיסי שבסיפור. וכאן המקום להתנצל על שאיני בקיא במסורת התלמודית ובדיונה בסיפור זה, ובכל זאת: הסיפור על הרב רחומי מציב באופן ברור וסימטרי את הלמדנות בצל השראה רוחנית אל מול חייו הפרטיים, הביתיים, הזוגיים של האדם ומצביע באופן חד צדדי על הכשלון שבהעדפת הראשון על פני השני. קלדרון לא הזכירה את הפירוש הזה בנאומה, אבל לי לפחות משתמע מהסיפור על הרב רחומי, שדווקא הריטואל הלא-דתי, "החילוני", השגרתי, הכל-כך זר לאוירת הסגפנות הקולקטיבית של יום כיפור אבל מתרחש בצלו, הוא שמתקף את חייו של הרב, בעוד שסטייה ממנו, אפילו לשם למדנות וספיגת אוירת יום-כיפור, משמעה מוות.

בהבאת הסיפור הזה בנאומה הראשון בכנסת, ואולי אני קורא פה מעבר לכוונתה של קלדרון, מסר יותר חד מאשר היא חשפה, ישנו  מסר בלתי-מתנצל של תמיכה בחיי החול, והמסר הזה הועבר – ופה הוירטואוזיות של קלדרון – באמצעות מדיום שנתפס כדתי ומסורתי למהדרין. כלומר, באיזשהו אופן פרדוכסלי, המסר של הסיפור הזה הפוך מהדיון התלמודי והלמדני שמעביר אותו.

והרי זה מה שמנסה קלדרון לעשות, להעשיר את הדקדוק התרבותי החילוני בשכיות החמדה של ערש תרבותינו, המסורת היהודית לדורותיה. יישר כוחה.

 

מודעות פרסומת

פעולות

Information

One response

28 02 2013
אשר

גיל,
אני לא חושב שאתה צודק (למרות שלמיטב זכרוני אפשר למצוא מסרים כאלו בש"ס), אם תראה את ההקשר של סיפור רב רחומי תראה שהוא עוסק סביב דיון במצוות העונה (כלומר המחויבות של גבר להיות עם אשתו ולקיים איתה יחסי אישות) המובן המיידי של הסיפור בא להגיד שלתלמיד חכם מותר ללכת ללמוד תורה ולא להיות בביתו (וממילא לא לקיים את מחויבותה לעונת אשתו) לאורך זמן רב , למרות שבמצב רגיל הוא מחויב לקיים איתה יחסים בכל שבוע. על זה מולבש הרובד השני שבא להראות שלמרות שזה מותר אם היא מצפה לו (אפילו שבמקרה הזה מדובר ביום הכיפורים שאסור בתשמיש המיטה=יחסים בין איש ואשתו) עלול להיות לבחירה הזו מחיר כבד.
אפשר להעמיק בענין הזה יותר , למשל ביחס ליום הכיפורים שלמרות פן הפרישות שבו, לא במקרה דוקא הוא מסמל את נקודת השלימות בקשר בין איש ואשתו. (למשל הכהן הגדול שנכנס ביום הזה לקדש הקודשים חייב להיות נשוי, שלא לדבר על כך שבתוך קדש הקדשים יש קרובים המעורים זה בזה, ועוד.)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




%d בלוגרים אהבו את זה: