לרצוח את "אגנטה"

3 07 2011

"זוהי עיר משעממת
כן, משעממת. אפשר
לצפות את השמש
להיעלם באש"

השבוע מלאו עשרים שנה לצאת האלבום "מי רצח את אגנטה פלסקוג", האלבום שהכי מזוהה עם נושאי המגבעת. אבל הרשומה הזו מוקדשת לפרי הביכורים של הלהקה, האלבום המחתרתי שיצא רק כקלטת בזמנו.

שמעתי אותם מיד עם צאת הקלטת הראשונה שלהם ומאז הקלטת הזאת פשוט מולחמת לי לתוך הורידים ("זה הזמן לקבל את החומצה לתוך המוח / היא כה קרה, כה קרה ומקולקלת"). עד היום אני יכול לדקלם ברצף כל שורה מהקלטת הזו. כשיצא האלבום המופק, המלוקק של "אגנטה" כבר היה לי ברור שהקסם הלך לאיבוד. בקלטת הראשונה היתה איזה חתיכת אמת בועטת שהמגבעות לא הצליחו לשמר במעבר לשלב הבא. כמו שהכתבה מאתמול באתר של הארץ מתארת–תהליך ההפקה של "אגנטה" הרג את האמת האומנותית של הלהקה הזו. כל שאר הסכסוכים והרכילויות, כמו שאוהד פישוף אומר בכתבה, שוליים אל מול האובדן הגדול הזה. אבל דא עקא: אנשים כל הזמן אומרים שהם חולים על נושאי המגבעת כי אין כמו "אגנטה" … ואני אומר: אנשים אלו לא ראו שמחת בית-השואבה מימיהם (כלומר — לא שמעו את הקלטת הראשונה).

לאהוב את נושאי המגבעת זה קצת כמו כת של תמהונים. מה באמת הסיפור עם להקה שלא גירדה בכלום למהות הישראלית, שלא התכתבה כביכול-בכלום עם המפעל הציוני וכו' וכו'. בנקודה הזו המגבעות הצליחו מעל למשוער בתוכנית שלהם: להכניס למיקסר את כל החומרים שמרכיבים את התודעה הישראלית, ללחוץ על כפתור מס' 3 (מהירות גבוהה) ולהוציא משהו שאי-אפשר לזהות אותו אבל אפשר להתחבר איתו רק כישראלי ("עוד דקה השיטפון הגדול יסחוף אותנו / האיש החולה של אמריקה יקיא / המשורר הלאומי יתעד הכל").

יש טענה חוזרת ונשנית (שאני לא כל-כך מסכים איתה) שהטקסטים של פישוף בלתי-חדירים, שאין טעם לנסות לפרש אותם כי אז אובד כל הקסם וכו'. בסופו של יום, השירה של פישוף היא שירה עברית מודרנית לכל דבר (להבדיל מפיזמונאות, ראה אהוד מנור וכו'). האם מטאפורה פישופית מובהקת כמו "האלוהים שלי עייף" שונה (ברמת החיבור הפואטי) מהפזמון המפורסם "האפור היום אפור מאוד"?? השירה של פישוף, במיטבה, אינה בהכרח אניגמטית, שרירותית או אסוציאטיבית יותר מזו של לאה גולדברג למשל, היא רק אינטנסיבית מאוד, תזזיתית, לא שקטה, באופן שמקשה מאוד על הניסיון לתמלל אותה. אבל הניסיון הזה הוא בלתי-נמנע. הוא מה שמקל על הפצע.

מזוית אחרת, הטקסטים של פישוף זקוקים לחיבור עם המוזיקה המנסרת, לקול המצליף שלו. רק אז, בתוך ים הרעש, המלים שלו מקבלות את מובנן המלא. המלים של פישוף, בתוך המרחב המוזיקלי של נושאי המגבעת, מתעלות לקצה העליון של השפה, היכן שהמצלול של המילה הופך להיות מובן הרבה מעבר למובן של המילה.

לשמוע את הקלטת הראשונה של נושאי המגבעת זה כמו לעשות פירסינג: בהתחלה זה מנסר את הגוף, אח"כ השערות סומרות מרוב עונג. הקלטת הזאת היא עוד הוכחה שהאמת לא תמיד נעימה, אבל היא תמיד מרגישה נכון.

רוב האנשים לא מכירים את הקלטת אלא רק את "אגנטה". אבל אני לא מתקפל–כל הטוב המועט שיש ב"אגנטה" נמצא בשפע בקלטת. רוצו לרכוש בחנויות הקרובות!

מודעות פרסומת

פעולות

Information

4 responses

4 07 2011
chen

מסכים עם המחמאות לגבי הקלטת הראשונ, אכן יצירת מופת, יחד עם זאת גם אגנתה בשבילי זה אלבום מופת וכמו שחבר טוב אמר לי- אם היתה לי תכנית רדיו הייתי משדר את כל האלבום של אגנתה. מי צריך עריכה מוזיקלית כשיש אלבום פאר כזה?

4 07 2011
batatakara

חן, ברוך הבא לבלוג ותודה רבה על ההערה. אני חשבתי עליך (ועל עוד כמה מעריצי "אגנטה" שהם גם מחבריי הטובים ביותר) כשכתבתי את הרשומה הזו. אנחנו נמשיך בקשר החם למרות מחלוקות מהותיות שכאלה. אחרי הכל, צריך ללמוד לחיות ביחד — במיוחד בארץ ישראל!

13 07 2011
דרור

מסכים עם כל מילה.
אם תחשוב על זה, אפילו באריזה של הקלטת היה משהו תמהוני. אני זוכר שדף המילים הקיף מבחוץ את הקלטת בצורה לא מקובלת. היה צריך לדעת איך לפתוח אותה כדי לא לקרוע את הדף. אני לא ראיתי משהו כזה לפני ובעצם גם אחרי. לגבי הטקסטים, שורה כמו "בקשר לימים הם הופכים קצרים, זה לא נורא בשביל כל הלילות האלה", בשבילי היא סיכום פוסט מודרני של המציאות, סוג של יין-יאנג בגובה העיניים. "הבני זונות!"

13 07 2011
batatakara

תודה דרור. אם אני זוכר נכון, הקלטת כיכבה לרגע באחד מתוכניות המוזיקה הישראליות של הערוץ הראשון. התוכנית נפתחה בהכרזה החגיגית: "בסוף התוכנית תופיעה כאן להקת נושאי המגבעת". ואכן, דקה לסיום התוכנית, המנחה — (יואב קוטנר? אהוד מנור? לא ממש זוכר) — אמר בחדווה: "ועכשיו להקת נושאי המגבעת תדגים לנו איך לפתוח את הקלטת החדשה שלה". הם אכן הראו, בזהירות ראויה, איך לפתוח ולסגור את הקלטת מבלי להזיק לדף המלים (היקר מפז!!), ואז כותרות הסיום החלו לרוץ, (בלי להשמיע כלום מהקלטת ….).

אני לא יודע אם זה היה עוד גיהוק אירוני של אוהד פישוף, או אולי עורך התוכנית פשוט לא הצליח למצוא שיר בקלטת שהוא הרגיש שאפשר לשדר בטלוויזיה מבלי לערער את אושיות הממסד. בכל מקרה, עבורי, ילד בן 15, אפילו השנייה הזו של נושאי המגבעת בטלוויזיה הממלכתית הרגיש כמו נצחון קטן על המערכת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




%d בלוגרים אהבו את זה: